נוב' 04 2009
פרופורציות בחיים
פרופורציות בחיים
את הפוסט הזה אני כותבת בעודי מאוד מבולבלת,מותשת ומודאגת.בהחלט לא פוסט על קידום אתרים למרות שבחרתי להכניסו כאן בבלוג זה ולא בבלוגים אחרים היות וזוהי בימתי האישית יותר מאשר בלוגים המגוייסים לצרכי לקוחותי. לא קל לי לכתוב (אם כי משחרר לי מעט מהלחץ בו אני מצויה) וגם סביר להניח שבהמשך אדלג על קריאת פוסט זה ולא ארצה להיזכר.
אז מה עבר עלי היום: נתחיל מבוקר שהתחיל אצלי קצת מהורהר ועייף ,חזרתי מוקדם מהרגיל מצפייה והשתלמות בקורס קידום אתרים בג'ון ברייס בת"א.אחרי שיצאתי מוקדם מהרגיל ,עייפה ומתכננת את הרגע המוקדם בו אפרוש לשינה ,צלצל הסלולארי ומעברו השני של הקו דיברה אלי אחות חדר מיון- אימא שלי בבית חולים איכילוב!
אין מילים לתאר את הבעתה שאחזה בי ,השיתוק,הרצון לצעוק בהיסטריה יחד עם הצורך לשדר לילדיי שהכל כרגיל ואני "יוצאת וחוזרת" בלי להדאיג.
הפרקטיות השתלטה עלי וארזתי תיק עם ציוד מכל הבא ליד ולמזלי אחי הצליח להתארגן בזריזות ונסענו יחד אליה.
השהות בבית החולים היה כתמיד חוויה קשה- אנשים כואבים,סבל,מראות שמצטברים לכדי מועקה אחת גדולה.
כדי להשלים את האווירה הרגשית הכבדה, גם מבחינה פיזית זאת היתה חוויה לכל החושים.מבחינת היגיינה אני כל כך נגעלת ממקומות שיש בהם טרפיק רב כמו שדות תעופה וכמובן בתי חולים כך שמצאתי את עצמי כל כמה דקות שוטפת ידיים באובססיה.
אני לא מפרטת את המפגש עם אמא שלי כי זה קשה לי מדיי. אני רק יודעת שהיא נפלה,הזמינו לה אמבולנס, ירד לה המון דם שמילא את הבגדים,תפרו לה ונפוח לה ליד העין. כשראיתי אותה ליבי נפל.אמי ,(כמו ילדיי) היא האדם היקר לי ביותר! קשה לי מדיי לדבר על זה.
בסוף הערב הוחלט לאשפזה ואחרי לילה ארוך בו עברנו איתה כל בדיקה אפשרית,ודאגנו שתתמקם בנוחות יחסית עזבנו את בית חולים לתוך הלילה הגשום אל מקום שהוא ישות נפרדת מהקיום המדכדך של בית החולים.אני מנקה את בגדיה ,מסדרת את חפציה וחושבת כמה החיים הפכפכים.כמה שהצרות שלנו מקבלות פרופורציה אחרת כשקורה דבר כזה. אנחנו בעיצומם של הכנות לקראת בת המצווה של בתי בעוד יומיים!
כולי תקווה שהכל יסתדר,שאמא שלי תחלים ובריאותה תהיה טובה,שבתי תהנה מהאירועים שאירגנו לה ותהיה מאושרת.
וש"צרותי" יחזרו להיות רק אבל באמת רק מהזן השייך לדילמות הקטנות של קידום אתרים